החלטה בתיק עע"ם 503/14

א.        בקשה למתן סעד זמני בערעור ולעיכובו של ביצועו של פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט ד"ר ורדי), בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, מיום 9.1.14 בעת"מ 39648-12-13. בית המשפט המחוזי קיבל את עתירתם של משיבים 2-1 (להלן המשיבים) והורה עלביטול מכתבו של מבקש 1, ראש לשכת עורכי הדין, מיום 12.12.13 בו הוכפפה גזברות הלשכה להנחיותיה של ועדת הכספים שלצד הועד המרכזי של הלשכה, ועדה שהוקמה ביום 11.12.13 לפי החלטת הועד המרכזי, הוא המבקש 2 כאן. הרקע לדברים הוא - והדבר סוד גלוי - מאבקי כוח בלשכת עורכי הדין.    

רקע

ב.        הנה הרקע לבקשה, כעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי: ביום 1.12.13 החליטה המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין להעביר את משיב 3 מתפקידו כיו"ר ועדת הכספים של המועצה הארצית, ולמנות תחתיו את משיב 2. משיב 3 נותר חבר בועדת הכספים של המועצה הארצית.

ג.        ביום 11.12.13 החליט הועד המרכזי על הקמת ועדת כספים חדשה, שתיקרא "ועדת הכספים שלצד הועד המרכזי", אשר חבריה יהיו משיבים 5-3 ובראשה יעמוד משיב 3. ביום 12.12.13 שלח מבקש 1, ראש לשכת עורכי הדין, מכתב שבו הנחה את גזברות הלשכה "לפעול בכפיפות להנחיית ועדת הכספים שלצד הועד המרכזי. בתוך כך, כל היענות לפניה לקבלת מידע או מסמך בקשר עם ענייני הכספים של הלשכה מצד מי מחברי ועדת הכספים שמינתה המועצה הארצית כפופה לאישורו של ד"ר משה וינברג [משיב 3 - א"ר]".

ד.        משיבים 2-1 עתרו לבית המשפט המחוזי בבקשה להורות על ביטול החלטתו של הועד המרכזי מיום 11.12.13 בדבר הקמת ועדת כספים חדשה, ועל ביטול הנחיותיו של מבקש 1 במכתבו מיום 12.12.13. ביום 22.12.13 ניתן צו ארעי, לפיו עד להחלטה אחרת לא יבוצעו פעולות בהתאם להחלטת הועד המרכזי מיום 11.12.13 ולמכתבו של ראש הלשכה מיום 12.12.13.

פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים

ה.        בפסק דינו מיום 9.1.14 עמד בית המשפט המחוזי על הרקע להליכים דנא - המאבקים הפוליטיים במוסדות לשכת עורכי הדין; נאמר, כי מאבקים אלה עמדו הן ביסוד החלטת המועצה הארצית להעביר את משיב 3 מתפקידו כיושב ראש ועדת הכספים של המועצה הארצית, הן ביסוד ההחלטה בדבר הקמת ועדת כספים חדשה. לגבי הראשונה נאמר (פסקה 11), כי מדובר בצעד פוליטי לגיטימי לכאורה שלא נתקף, ועל כן אל לבית המשפט להתערב בו.

ו.        באשר להקמת ועדת הכספים החדשה נאמר בפסק הדין (פסקה 12), כי מדובר בתגובת נגד להעברתו של משיב 3 מתפקידו, וכי במסוה של ועדה חדשה הוקם גוף "הנוגס בסמכויות הביצוע של ועדת הכספים של המועצה ואף יצר מחסום נוסף במכתב, תוך ניסיון לנטרול, ולו מסוים, של נגישות ושל שקיפות המידע הנחוץ לועדת הכספים של המועצה לביצוע עבודתה". בית המשפט ציין, כי סמכויותיה של הועדה החדשה לא נקבעו בהחלטת הועד המרכזי מיום 11.12.13, ואלה הלכו ותפחו במשך הזמן; נאמר (פסקה 13), כי מכתבו של מבקש 1 נשלח על דעתו וללא כל דיון בועד המרכזי. בפסק הדין נאמר, כי בהתאם לנוהג הקיים שנים רבות, ממונה ועדת הכספים של המועצה על ידי המועצה הארצית "ולכאורה זהו גם המצב החוקי המתבקש ובוודאי שזהו הנוהג שהיה קיים שיש להמשיך ולפעול לפיו" (פסקה 15). נאמר, כי בניגוד למצב הקיים, לנוהג ולדין, נעשה ניסיון של מבקש 1 לפגוע בסמכויותיה של ועדת הכספים של המועצה הארצית, לנגוס בהן ולהפקיען מידיה. בפסק הדין נאמר (פסקה 19), כי הגם ש"לא ניתן לקבוע שאין סמכות לועד המרכזי להקים ועדות, שכן ברי כי יש בידו סמכות שכזו ולכן לא ניתן לבטל את הקמת ועדת הכספים החדשה", הנה "כדי לפקח על תקציב הלשכה ולמלא את הפונקציה החשובה הנ"ל, יש צורך בשקיפות מלאה באופן שלועדת הכספים של המועצה תהיה נגישות ושקיפות מלאה למידע ולמסמכים הדרושים לה כדי לפקח על תקציב הלשכה וביצועו" (פסקה 22), וכי לא ניתן לקבל את שינוי המצב "באופן שבעזרת סמכויות הניתנות לועדת כספים חדשה ובאמצעות מחסום מקבלת מידע ומסמכים ע"י המכתב, מונעים למעשה מועדת הכספים של המועצה לממש את תפקידה על פי הדין כפי שהיה נהוג במשך שנים" (פסקה 23).

ז.          סופו של דבר, שבית המשפט הורה על ביטולו מכתבו של מבקש 1 מיום 12.12.13 וההוראות שניתנו לפיו. כן הורה בית המשפט כי כל הסמכויות שהיו בידי ועדת הכספים של המועצה הארצית, הן לפי דין הן על פי הנוהג, יישארו בעינן, וועדת הכספים החדשה אינה רשאית לעשות כל פעולה הפוגעת בסמכויותיה. בפסק הדין נקבע, כי גזברות הלשכה חייבת לפעול בשקיפות מלאה כלפי ועדת הכספים של המועצה הארצית ובהתאם להנחיותיה, לרבות העברת מידע ומסמכים. נקבע, כי ככל שתתעורר סוגיה הקשורה לצנעת הפרט, זו תועבר ישירות ליו"ר ועדת הכספים של המועצה הארצית, אשר יחליט האם ניתן לחשוף את הפרטים ליתר חברי הועדה. 

ח.       המבקשים הגישו ערעור על פסק הדין, ובמקביל הגישו בקשה לסעד זמני בערעור ולעיכוב ביצוע.

הבקשה לסעד זמני ולעיכוב ביצוע

ט.       בבקשה עותרים המבקשים לסעד זמני, לפיו מכתבו של מבקש 1 מיום 12.12.13 יעמוד בתוקפו, באופן שגזברות הלשכה תפעל בכפיפות להנחיותיה של ועדת הכספים החדשה. לחלופין, התבקש עיכוב ביצועו של פסק הדין באופן שכל אימת שתתעורר מחלוקת בין הצדדים בשאלה האם זכאים חברי מועצת הכספים של המועצה הארצית לקבל מידע או מסמך מגזברות הלשכה, תועבר המחלוקת להכרעתו של גורם שלישי.

           בבקשה נטען, כי סיכויי הערעור גבוהים, באשר קביעתו של בית המשפט המחוזי, לפיה ועדת הכספים החדשה נועדה לפגוע בסמכויותיה של ועדת הכספים של המועצה הארצית - בטעות יסודה, וכך גם קביעתו לפיה ועדת הכספים החדשה מנעה קבלת מידע או מסמכים מועדת הכספים של המועצה הארצית. נטען, כי הגם שנקבע שפעולותיהם של המבקשים נעשו בניגוד לדין, פסק הדין אינו מפרט במה דברים אמורים, וכי בית המשפט העניק למשיבים סעדים שלא נתבקשו על-ידיהם. עוד נטען, כי כללי יסוד של מינהל תקין מחייבים שהועד המרכזי (הרשות המבצעת במוסדות הלשכה) יפקח על גזברות הלשכה, ולפיכך ההוראות שניתנו במכתבו של מבקש 1 מיום 12.12.13 - בדין ניתנו; המבקשים טוענים, כי "הפיקוח על הגזברות היה תמיד בידי הועד המרכזי ולא בידי המועצה הארצית" (סעיף 46). בהקשר זה מפנים המבקשים לדין וחשבון הועדה הציבורית בנושא לשכת עורכי הדין בראשותה של השופטת (בדימוס) א' פרוקצ'יה, בו הוצע, כנאמר, כי "ועדת הכספים תמונה על ידי הועד המרכזי, ותהיה כפופה לועד המרכזי ..." (דו"ח זה לא היה בפני בית המשפט קמא - א"ר).

           באשר למאזן הנוחות נטען, כי זה נוטה לטובת המבקשים, באשר פסק דינו של בית המשפט המחוזי פוגע הן בעקרון הפרדת הרשויות בלשכת עורכי הדין, הן בתפקודו של הועד המרכזי.

י.        בתגובת המשיבים 2-1 מיום 28.1.14 (לפי החלטה מיום 20.1.14) נטען, כי הבקשה נועדה לשנות מצב קיים, באשר כינונה של ועדת כספים חדשה ומכתבו של מבקש 1 שינו את המצב הנוהג מזה 40 שנה בלשכת עורכי הדין. בתגובה נטען, כי שינוי סדרי עולם זה מטה את מאזן הנוחות לטובתם של המשיבים. נטען, כי צו עשה זמני, המשנה מן המצב הקיים, ניתן במשורה. המשיבים מטעימים, כי פסק הדין קמא לא ביטל את הקמתה של ועדת הכספים החדשה, וקבע רק כי זו לא תנגוס בסמכויות ועדת הכספים של המועצה הארצית. מנגד - כך נטען - מתן צו עשה זמני, כמשאלתם של המבקשים, יגרום נזק למועצה הארצית, לועדת הכספים שלו וללשכת עורכי הדין באשר "מצב בו ועדת הכספים לא תוכל לקבל מידע מגזברות הלשכה, ישתק למעשה את פעילותה של ועדת הכספים, ולא יאפשר לה לפקח על ביצוע תקציב הלשכה ועל כך שהתקציב אכן ממומש בפועל בהתאם לסעיפי התקציב" (סעיף 31). עוד נטען בתגובת המשיבים, כי הסעד הזמני זהה לסעד העיקרי, וגם בשל כך יש לדחות את הבקשה.

           באשר לסיכויי הערעור נטען בתגובה, כי הללו נמוכים. נטען, כי לועדת הכספים של המועצה הארצית מסורה סמכות הפיקוח על מימוש תקציבה של הלשכה, וכי הקמתה של ועדת כספים חדשה ומכתבו של מבקש 1 נועדו להצר את צעדיה ולשתקה, באופן שהשליטה על תקציב הלשכה ופעולותיה הכספיות תהא מצויה אך בידיהם של המבקשים. לפי הטענה, "ההחלטה על מינוי ועדת הכספים החדשה ביחד עם הנחיותיו של ראש הלשכה במכתבו, יוצרות מצב בלתי חוקי לפיו השליטה בתקציב הלשכה ומימושו בפועל, היו עוברות מידי המועצה הארצית לידי 3 חברי 'ועדת הכספים החדשה' (המשיבים 5-3), שהינם אנשי אמונו של ראש הלשכה, באופן שהיה מאפשר לראש הלשכה וחבר מרעיו לשלוט על מימוש תקציב הלשכה" (סעיף 58).

           לטענת המשיבים, דו"ח ועדת פרוקצ'יה טעון חקיקה, אך דבר זה עצמו משמיע כי הוא עוסק במצב רצוי ולא במצוי (סעיפים 17-16).

יא.      בתשובת המבקשים מיום 6.2.14 (ברשות, לפי החלטה מיום 2.2.14) נטען, כי ההליך דנא בבית המשפט קמא "נועד אך ורק להרחיב את שלא כדין את גבולות סמכויותיה של הועדה של המועצה הארצית, לבצע השתלטות פוליטית על כלל ענייני הכספים של הלשכה" (סעיף 9), וכי מכתבו של מבקש 1 נועד "להבטיח קיומו של פיקוח אדמיניסטרטיבי ... שייעשה על-ידי ממלא מקומו של ראש הלשכה, הוא יו"ר ועדת הכספים של הועד המרכזי, ד"ר וינברג" (סעיף 17).

הכרעה